הרקע של האבוקדו: ממקסיקו הרחוקה לספרד וגם לישראל

הוא הגיע מרקע אקזוטי והפך לגידול השני בחשיבותו בישראל. ואיך קשורים לזה הנזירים מלטרון?

בעשורים האחרונים במגמה שהולכת וגוברת, האבוקדו הופך לפרי חובה בכל בית בישראל ולמרכז של מנות רבות המוגשות במסעדות ברחבי העולם. בעזרת חקלאי ישראל הפך האבוקדו לאחד מגידולי היצוא המזוהים ביותר עם המדינה. הרקע של האבוקדו אקזוטי במיוחד, ומכיל מגוון סיפורי שוליים מסועפים. אז מהם פרטי הרקע שחשוב שנדע על האבוקדו? 

הטיפוסים ותתי הזנים של האבוקדו

האבוקדו פורח באביב בצורת אשכולות. הפרי גדל בעיקר בחודשי הקיץ, ומבשיל מסוף ספטמבר עד סוף מאי לפי הזן. 

מהזרע שלו אפשר לגדל בקלות צמח ביתי ואף עץ – אך לא סביר שיצמח פרי מעץ בודד. הסיבה לכך היא כי האבוקדו מחוייב בהאבקה על ידי חרקים שביקרו בעצי אבוקדו שכנים. 

אפשר להבחין בין שלושה טיפוסים של אבוקדו לפי מוצא: מקסיקני, גוואטמאלי ומערב-הודי. הם נבדלים מאוד בתכונותיהם. מיני האבוקדו הגדלים בישראל שייכים בעיקר לטיפוס הגוואטמלי ומעורבים עם המקסיקני, הם מסתגלים לתנאי אקלים סובטרופי ומשתמרים היטב.

בעולם כ-15 תתי מינים של אבוקדו. זני האבוקדו הגדלים בישראל הם אטינגר, פוארטה, האס, נבאל וריד. לכל אחד מהם סיפור ייחודי ומיוחד ברקע שלו. 

ברקע של אבוקדו מהזן האס, למשל, יש סיפור מפתיע: הוא התגלה בארה"ב שנים רבות לאחר שבני האדם החלו לגדל ולטפח זני אבוקדו, על ידי דוור ששתל זרעי אבוקדו בחלקה שלו בקליפורניה בשנות ה-20 של המאה שעברה. ילדיו של הדוור גילו כי הם מעדיפים את הפרי של אחד העצים על אף המראה המחוספס וצבעו השחור, והזרעים שלו הועברו לגידול תעשייתי.

אין מחלוקת שהאבוקדו נחשב לפרי בריא מאוד, ובצדק. הוא עשיר בשומנים בלתי רוויים, חומצה אולאית, ופיטוסטרולים – שתורמים להורדת רמת הכולסטרול בדם. אחוז החלבון באבוקדו גדול, והוא מהווה מקור טוב לויטמינים רבים.

"עץ האגס תנין": מה מקור השם

אבוקדו נקרא בשם זה כמעט בכל העולם, ולכן לא תתבלבלו שתזמינו את הארוחה האופנתית "טוסט עם אבוקדו" בקליפורניה או באמסטרדם.

לפי הסברה הרווחת, המילה "אבוקדו" נגזרת מהמילה האצטקית ahuacatl, שפירושה "אשך" – והיא מתארת ​​כמובן את צורת הפרי. השם כנראה מתייחס גם לעובדה שהאמינו שאכילת אבוקדו תורמת לכוח הגברא.

חוקר טבע אירי, בשם סר הנס סלואן, היה ככל הנראה הראשון שטבע את המילה "אבוקדו" בשנת 1696, כאשר הזכיר את הצמח בקטלוג של צמחים ג'מייקנים. הוא גם כינה אותו "עץ האגס תנין", שם יפה שמתייחס כמובן לקליפה המחוספסת של הפרי בצירוף צורתו.

הרקע של האבוקדו: הופץ בזכות הכיבוש הספרדי

ככל הנראה, אבוקדו צמח ונאכל במרכז אמריקה עוד על ידי חיות קדומות לאדם. ארכיאולוגים מצאו עדויות לצריכת אבוקדו לפני כ-10,000 שנים במרכז מקסיקו, אז בני אדם פשוט אספו ואכלו אבוקדו פראי. חוקרים מאמינים שבני אדם החלו לטפח אבוקדו לפני כ-5,000 שנה, ובין השבטים שגידלו עצי אבוקדו מבויית נמצאים האינקה, האולמק והמאיה.

במאה ה-16 הפכו מגלי הארצות ספרדים לאירופאים הראשונים שאכלו אבוקדו. הפרי תואר לראשונה לקורא המערבי בספר שנכתב בשנת 1519. הספרדים קראו לפרי אגואקאט, השחתה של המילה ahuacatl האצטקית. בזמן הכיבוש הספרדי האבוקדו התפשט ממקסיקו דרך מרכז אמריקה לחלקים מדרום אמריקה. לאחר שנהנו ממנו במהלך הכיבושים שלהם, הובילו אותו הספרדים איתם בחזרה לאירופה ומכרו אותו למדינות אחרות ביבשת.

הרקע של האבוקדו בישראל

נזירים ממנזר השתקנים בלטרון היו הראשונים שהעלו ארצה עצי אבוקדו בשנות ה-20 למאה ה-20, ושתלו אותו בחצר מנזרם. עצים נוספים נשתלו באותו עשור בחצר בית הספר החקלאי מקווה ישראל. חלק מהעצים האלה עדיין צומחים ומניבים פירות, והפכו עצי ענק. 
הגידול המסחרי של האבוקדו החל בישראל בשנות השישים, ועד שנות השמונים הפך האבוקדו ללהיט בישראל (אי אפשר לשכוח את תשדיר השירות לאבוקדו עם המשפט "אין דבר, מחר נקנה עוד אבוקדו" ששודר בישראל בשנות התשעים) ולגידול מרכזי מאוד. גם כיום הוא הגידול החקלאי השני בחשיבותו בישראל אחרי הדרים. בישראל נטועים כיום כ-55 אלף דונם אבוקדו והיבול השנתי הוא בין 60 ל-120 אלף טון. אחרי השגשוג הגדול היו כמעט כפול מטעי אבוקדו בישראל, אך בשנות התשעים המטעים דוללו מעט. מרבית הגידולים, כ-80%, מיועדים לייצוא.

לסיום

אם זה בזכות עליית הטבעונות או המודעות לאורח חיים בריא, האבוקדו הוא פרי אופנתי מאוד ונמצא בתקופת שיא בביקוש ברחבי העולם. בעולם כמו בישראל הגידולים שלו רק הולכים ומתרבים ולא נראה שלמגמה הזאת יש סיבה להשתנות.