ישראל כשיאנית בצריכת קלמנטינה. איך הגענו לסטטוס המפואר הזה?

צריכת הקלמנטינות בישראל היא מהגבוהות בעולם – ואיך הן הצילו את ענף ההדרים הישראלי?
וגם – איך ישראל הצליחה לייצר את הקלמנטינה המושלמת, אבל כמעט שהפסידה את הזכויות עליה בעקבות גנבה

קלמנטינות ומנדרינות נכללות בסוג ההדרים שמכונה "פירות הדר קליפים" – כאלה שניתן לקלף בקלות באופן ידני. זהו פרט מידע שנראה שולי, אבל משמעותו תתגלה בהמשך הסיפור. כיום  קלמנטינות מובילות את ענף ההדרים הישראלי, והן החליפו בתואר הזה את התפוז – בדרך הן גם הצילו את ענף ההדרים הישראלי מקריסה.

בסה"כ מתוך גידולי הצמחים בישראל 5.5% בלבד הם גידולי הדרים. אשכוליות וקלמנטינות אורי מהווים 95% מסל ייצוא ההדרים שלנו. לעומת זאת תפוזים, לימונים ופומלות – מעל 95% מיועדים לשוק מקומי.

כמה באמת אנחנו אוהבים קלמנטינה?

מנתוני מועצת הצמחים עולה כי כל ישראלי צורך כ-7 ק”ג פירות הדר קליפים מדי שנה. לשם ההשוואה, ביפן הצריכה הממוצעת היא 5.2 ק”ג לנפש. במדינות מערב אירופה – 4.6 ק”ג לנפש. בקנדה – 4.2 ק”ג לנפש ובארה”ב – 3.5 ק”ג לנפש. פירות הדר ידועים בתרומה שלהם לבריאות ומניעת מחלות, הם מכילים ויטמין C, פלבנואידים וסיבים תזונתיים.

ישראלים צורכים יותר קלמנטינות ופירות הדר כיוון שהפירות האלה זמינים להם – טריים ומקומיים. לאורך עשרות שנים חקלאים וחוקרים ישראלים פועלים כדי לייצרת את הזניים הטובים והטעימים ביותר, בעיקר במכון הוולקני.

אבל איך בעצם הכל התחיל?

תעשיית ההדרים בישראל חייבת את התפתחותה לצמיחת המסחר בין המזרח הרחוק ל"יבשת הישנה", כלומר אירופה.
הימאים הספרדים והפורטוגזים ששטו באותם מסלולים סבלו מצפדינה, מחלה הנגרמת ממחסור בויטמין C. כאשר התגלה שפרי הדר, שמקורו בסין, עשיר בויטמין C, החלו המלחים לקחת את הפרי הזה איתם, אבל הוא נרקב במהלך המסעות הארוכים. כדי לפתור בעיה זו נשתלו עצי פרי הדר בסביבת הנמלים לאורך הנתיב שבו הספינות שטות, כן הן יקבלו אספקה רציפה של פרי הדר. יפו הייתה אחד מנמלים אלו בדרך מאירופה למזרח (לפני פתיחת תעלת סואץ), מה שהוביל להתפתחות תעשיית ההדרים בישראל לאחר שהתברר ם שתנאי האקלים והקרקע מתאימים באופן אידיאלי לגידול החדש.

הדחיפה הגדולה של הענף קדימה החלה בתחילת המאה התשע עשרה. בזמן הזה התגלה סוג מיוחד של פרי הדר במטעים של אחד המגדלים הערבים ביפו, ופרי זה נודע לימים בשם "שמוטי". שמוטי קצר הצלחה רבה, שהובילה לצמיחה מהירה של ענף ההדרים בישראל.

במהלך השנים ההובלה עברה מתפוז לקלמנטינה

התפוז הישראלי הפך לאחד מסמלי המדינה שכל ילד בה הכיר. בשנות השמונים של המאה ה-20 משהו השתנה. הצרכנית הרווחית ביותר של ההדרים הישראליים הייתה אירופה, אבל הטעם של האנשים שם החל להשתנות. הם נעשו מפונקים יותר, והחלו להעדיף פירות הדר "קליפים", כאלה שנוח לעבוד איתם ולאכול אותם… התפוז הישראלי המוביל שמוטי הפך לפחות מבוקש, וענף ההדרים הישראלי מצא את עצמו לפני קריסה.

כך החלו במכון הוולקני לתכנן ולפתח את זן הקלמנטינה אור, ממנו פתחו מאוחר יותר את אורי. זן טעים במיוחד ומאוזן, מתקלף בקלות וגם – מבשיל מאוחר יחסית, אחרי עונת השיא של הקלמנטינות מספרד ומרוקו – המתחרות העיקריות של ישראל בגידול ושיווק קלמנטינות. ישראל פתחה לעצמה את השוק העולמי מבלי שהיא צריכה להתקל במוצר של המתחרים. הודות לפטנט מיוחד המבוצע בעץ ו קלמנטינה אור היא מתוקה ביותר.

הפרי היקר קלמנטינה לא מוגן מפני גניבות של מתחרים

לקח לא מעט שנים עד שהחקלאים הישראליים השתכנעו לגדל את הפרי. הקלמטינה אור הפכה ברבות הימים למוצר פרימיום, שמניב רווח יפה לחקלאים.

לאחר שאור התפוצצה בעולם אנשי המכון הוולקני מספרים כי נאלצו לבצע מסדרים לחקלאים אורחים לאחר שאלה ניסו לגנוב את הפטנט. לאורך השנים חקלאים ממדינות העולם התגנבו למטעים הישראליים וגנבו ענף מעץ של קלמנטינות אור. לאחר מכן הם גידלו אותו אצלם באופן פיראטי. בשנים האחרונות ישראל הגיעה עם חלק מהמדינות להסדר שלפיו היא מקבלת תמלוגים מהגידול של אור בעולם. 

לסיכום,

קלמנטינת אור ואורי הן הישג ישראלי מפואר, ויש שיאמרו שזוהי הקלמנטינה הטובה בעולם. הגאווה הישראלית מובילה גם לצריכה גבוהה מפירות אלה, מה שבטוח מוסיף לבריאות של הישראלים. אחרי הטראומה הגדולה של השימוטי המדענים הישראליים כבר עובדים על החידוש הבא בעולם ההדרים.